אבל השם המסקרן ביותר ברשימה הוא דווקא מדונה. מלכת הפופ, שהגיעה להתארח אצל סברינה קרפנטר בשנה שעברה והופיעה בפסטיבל בפעם האחרונה ב-2006, חוזרת לקואצ'לה אחרי יותר משני עשורים, אלא שהפעם היא לא תופיע על הבמה המרכזית.

אז מי הוציא, מי הפיק, מתי ולמה כדאי לכם להאזין? וואלה תרבות עושה סדר.

אני עומדת מול הפסנתר ורואה איך הוא נשטף בזרם מהתקרה. האולפן, החדרים, ואז הבית כולו מוצף. את הטיימינג אי אפשר היה לביים. אני לא אגיד שצחקתי, אבל הרגשתי את המסר. ״לראות שוב את הדרך״ נכתב על להישבר ולחזור לאט, ובדיוק לפני שהוא יוצא, הכל שחור ואני חייבת לראות את הדרך כדי לצאת מזה.

כבר למעלה משלושים שנה שתמיר מוסקט מנסח, מפרק ומרכיב מחדש את הסאונד הישראלי. הוא הפיק את שלום חנוך, חוה אלברשטיין, אביתר בנאי, אסף אבידן, שלומי שבן ועוד המון טובים, אבל המחול המשותף שלו עם גלריה כל כך מגוונת של אמנים הוא משהו שאי אפשר להכניס לקטגוריה מוזיקלית מסוימת. התנועה האינסופית הזאת, היצרית והיצירתית, היא בדיוק העניין. מוסקט הוא לא רק מפיק מוזיקלי, אלא כוח מניע שמצליח לגרום לאמנים שונים מאוד זה מזה להישמע קצת אחרת, ולפעמים גם לגלות בעצמם דברים שלא ידעו שקיימים.

"אל תתרגש כל כך. אני חושבת שזה סתם הסתדר לאבי מבחינת החרוז. הפמיניסטיות לא אהבו את זה מההתחלה, ואנשים תמיד אמרו לי מה פתאום רעה, אנחנו יודעים שאת לא רעה. האישה בשיר גם שרה שהיא לא תבכה ולא תצעק, אז היו כאלה שחששו שבכלל מדובר באישה מוכה, אבל זה ממש לא הכיוון. זה בסך הכל שיר על אהבה לא פשוטה, ומה לעשות שלא כל האהבות הן קלות או שמחות. אז בשנים האחרונות אני שרה 'לא אהיה קשה' וזה מרגיש לי יותר נכון".