תמונתו של רמי רץ כשהוא שומר בשער קיבוץ כפר בלום, כשהוא אוחז מוט עם כידון של רובה, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הפכה אייקון מוכר שסימל את רוח העמידה של תושבי הצפון במלחמה. עבור רץ השמירה על הבית היתה דרך חיים. במלחמת יום הכיפורים הוענק לו עיטור המופת על הנחרצות שלו להישאר ולהילחם בקו החזית, למרות שנאמר לו לסגת לאחור. אתמול (רביעי) הלך רמי רץ לעולמו, משאיר מורשת של מאבק ללא פשרות על עקרונותיו ועל ביתו הגלילי.
הוא נולד בשנת 1942 בשם יורם, אך מוכר רק בשם רמי. הוריו, בלה ושילים, היו מגרעין העולים האנגלו-בלטי שנוסד ב-1936 ושהקים מאוחר יותר את כפר בלום שבגליל העליון. כבר מנעוריו נודע רמי בתבונת כפיו, חריצות והתעקשות לעמוד במשימות שהוטלו עליו.
בצעירותו תואר כ"סוס עבודה לא נורמלי שדרך קבע תוכל למצוא אותו כשהוא מחפש משהו לידיים. איש טכני שטרוד בין השעונים והמכונות". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גוייס לגדוד הטנקים שלו, שבו שרת כמפקד טנק ונלחם בחזית רמת הגולן. אחד מהקצינים בגדוד סיפר אחרי המלחמה כי "בכל פעם שראה את יורם רץ, הוא נראה על טנק אחר. זה נמשך ככה כחמישה ימים. אני זוכר שלא הסכים להתפנות וראיתי אותו מחליף כמה טנקים".
"הייתה לי מוטיבציה לא להיות מאחור"
אחרי קרב קשה בחושניה נע הכוח שאליו השתייך לעבר קו המוצבים. "היינו צריכים להשתלט על הכביש המקשר בין המוצבים כדי לתפוס תל מול תל-כודנה. פרצנו ללא דרך בתוך שטח סלעי, קשה לעבירות, ובמשך שלוש שעות היינו תקועים לאורך הציר המקשר בין המוצבים והמגיע עד אחרי תל-פארס", סיפר אחרי המלחמה לכתב השבועון "במחנה".
כשהיו בחורשה, ליד ציר הנפט, החלו טנקים מן הכוח לחזור לאחור בשל פגיעות. מפקד הגדוד סיפר כי "היה צריך לפנות גם את הטנק של יורם, שנפגע. הוא ראה טנק פנוי, עלה עליו וחזר לקו. הוא עשה זאת פעם נוספת כאשר שוב סרב לפנות את עצמו. המקרה של יורם היה מפנה בגדוד", אמר המג"ד.
אחרי שכיתרו את התל, נע הכוח למשימה נוספת. אולם הטנק של רמי נתקע בגלל תקלה במנוע. הטנק, החשוף על הציר, הפך מטרה פוטנציאלית לאש האויב. הצוות הבין שצריך לעזוב את הטנק, אבל יורם סרב לנטוש בשטח טנק שיכול לירות פגזים והוא החל לטפל בעצמו במנוע הטנק. העקשנות שלו ניצחה - לעת ערב, בסיועה של חוליית הסיור של הגדוד, הם התגברו על התקלה והמשיכו בתנועה קדימה לעבר שטח הכינוס.
"הייתה לי מוטיבציה לא להיות מאחור. כי פשוט חשבתי על זה בצורה קרה: פחות קנה - יותר חברים נפגעים", הסביר בפשטות. "במעשיו אלה שימש סמ"ר יורם רץ דוגמא ומופת לכל המפקדים ביחידתו והוכיח תושייה, אומץ-לב ודבקות במשימה למופת", נכתב בהחלטה להעניק לו את עיטור המופת על ידי הרמטכ"ל מרדכי (מוטה) גור.
העקשנות הביאה עיטור מופת
חברו מילדות, נרי קריידן, שגדל עם רמי מאז שהיו בני שלושה חודשים, אמר שכלל לא הופתע כששמע על מסירות חברו במהלך הקרבות: "זה יורם, העקשנות שלו הביאה אותו לזה שהוא קיבל את עיטור המופת במלחמת יום כיפור. הוא היה בן אדם מאוד מאוד עקשן שלא מוותר ואם יש משימה - הוא יבצע אותה ולא יוותר. אם יש מטלה אז עושים אותה עד הסוף", אמר. רמי עצמו אמר אחרי שהודיעו לו על הענקת אות המופת שהוא לא מבין מדוע מדובר במשהו יוצא דופן.
קריידן ציין כי "לרמי היתה תבונת כפיים וחוש טכני יוצא דופן. הוא היה מסגֵר נפלא, והיה בן אדם שעזר לכל מי שרצה והצטרך איזושהי עזרה במשהו. רמי היה אהוב על ידי כולם. הוא כל כך אהב אנשים. גם לי הוא עזר בכל מיני דברים. הוא היה הכתובת לכל דבר".
הוא המשיך לעבוד לאורך כל השנים, גם כשיכול היה לצאת כבר לגמלאות. במלחמת חרבות ברזל תושבי כפר בלום לא פונו, משום שהיו רחוקים קילומטר בודד מהרצועה שפונתה. הקיבוץ ספג פגיעות פגזים ורקות, וגם רפת הקיבוץ, שרמי היה אחראי האחזקה שלה, נפגעה.
"אנחנו לא עוזבים את הבית, מדי בוקר קמנו לעבוד והיינו נפגשים לכוס קפה. רמי סרב אפילו לצאת לכמה ימי התאווררות", אמר קריידן. ככה גם החליט לצאת לשער הקיבוץ ולסייע בשמירה.
"אני בן 82 ורוצה להשאיר לנכדים והילדים שלי מדינה"
לצד גבורתו הצבאית ואורחות חייו כמופת של עבודה ועשייה, העמידה שלו על הערכים שבהם האמין התבטאה גם בהשתתפות במחאה נגד ההפיכה המשטרית. בשנת 2023 לקח חלק במחאת לוחמי מלחמת יום הכיפורים נגד הרפורמה המשפטית.
באחת הפעולות של לוחמי העבר אמר: "בשביל זה נלחמנו? אמרו לי כל הזמן שאני נלחם על הבית ונלחמתי על הבית ועל מדינת ישראל. כעת אנחנו נלחמים מול מי שהורסים את המדינה. אני בן 82 ורוצה להשאיר לנכדים והילדים שלי מדינה".